מתיישבי בניה אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ נ' אלבג ואח'

פסק דין

זוהי תובענה למינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות תשכ"ח 1968 (להלן: "חוק הבוררות").

1. רקע וטענות הצדדים

(א)בחודש ינואר 2010 רכשו המשיבים בית בהרחבה של מושב בנייה (להלן: "המושב").

ביום 14.2.10 חתמו המשיבים על התחייבות בלתי חוזרת שלפיה הם מבקשים להתקבל כחברים במבקשת – מתיישבי בניה אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ (להלן: "האגודה"). כמו כן חתמו המשיבים על התחייבות שלפיה הם ימלאו את הוראות והחלטות מוסדות האגודה ומסרו במעמד זה למזכיר האגודה צ'ק בסך של 20,000 ש"ח עבור השתתפות בהון האגודה, חשבונותיה ושימוש ברווחים. הצ'ק נרשם כפיקדון בלבד והמשיבים הבטיחו לשוב ולמסור צ'קים בתשלומים תחתיו. במועד זה נציגי האגודה גם חתמו עבור המשיבים, על מסמך לקבלת משכנתה, שלפיו האגודה מאשרת כי המשיבים רכשו בית במושב והם חברים באגודה והאגודה מאשרת את שעבוד הנכס לבנק.

(ב)לאחר מספר ימים, הבינה האגודה כי המשיבים מסרבים לשלם את הסכומים האמורים ולמסור צ'קים חלופיים ונודע לה גם כי המשיב פנה למוסדות מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") בתלונה על כך שהאגודה החקלאית (להבדיל מהאגודה) דורשת כספים לצורך קבלת הסכמה להעברת זכויות במקרקעין.

(ג)בהמשך לכך , ביום 16.11.10, הפקידה האגודה את הצ'ק בבנק אולם הוא חולל לנוכח הוראת ביטול שנתנו המשיבים. בשל האמור, ביום 29.6.11 פתחה האגודה תיק הוצאה לפועל לגביית הצ'ק. המשיבים הגישו התנגדות לביצוע שטר והתיק עבר לבית משפט השלום ברחובות, שם ההליך עומד ותלוי (תא"מ 38997-09-11).

(ד)לטענת האגודה המשיבים פעלו בחוסר תום לב ומלכתחילה לא התכוונו לשלם את הסכום הנדרש. הם ידעו כי ללא אישור האגודה לקבלת המשכנתה, זו לא היתה ניתנת להם, והם ביקשו להצטרף כחברים באגודה למראית עין ולשם קבלת האישור האמור בלבד. זאת ועוד המשיבים חתמו על התחייבות בלתי חוזרת שלפיה הם חברים באגודה ומתחייבים לקיים את החלטותיה, ולא ניתן לקבל את טענתם כי לא ידעו על מה חתמו. יחסי האגודה והמשיבים כפופים לתקנות האגודה שבהן קיימת תניית בוררות שלפיה כל הסכסוכים הנובעים מעסקי האגודה בין חברי האגודה ייושבו בוררות לפי סעיף 52((2) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה").

(ה)האגודה טוענת עוד כי אין לקבל את הטענה שלפיה ללא הצטרפות לאגודה לא היתה האגודה ממליצה על המשיבים לפני המינהל על העברת הזכויות במושב על שמם. הגוף הממליץ לפני המינהל על העברת זכויות במקרקעין הוא הוועד החקלאי של האגודה החקלאית ומדובר בגופים שונים עם תחומי אחריות שונים. לאגודה אין כל סמכות להמליץ לפני המינהל בנוגע להעברת זכויות במקרקעין.

מן האמור ברור גם כי אין כל קשר בין העברת הצ'ק למתן המלצה למינהל. הסכום של 20,000 ש"ח הוחלט על ידי הוועד של האגודה כסכום שיגבה מחברים חדשים לצורך השתתפות בהון האגודה ולטובת רווחת החברים. כל חברי האגודה נושאים בנטל למעט המשיבים.

(ו)המשיבים טוענים מנגד כי כלל לא ברורה המחלוקת אותה מבקשת האגודה לברר במסגרת הבוררות - האם מדובר בסכסוך בגין תשלום הסכום של 20,000 ש"ח או שמא מדובר במחלוקת אחרת. לטענת המשיבים ככל שמדובר במחלוקת בגין אי תשלום 20,000 ש"ח הרי שהמחלוקת עומדת ותלויה במסגרת הליך בבית משפט השלום ברחובות והתיק מצוי בשלבי הגשת תצהירי עדות ראשית, כשהמבקשת מסרבת למחוק את התביעה. די בכך לטענתם כדי לדחות את הבקשה.

(ז)לטענת המשיבים האגודה הטעתה אותם, פעלה בחוסר תום לב תוך הפרה בוטה של הוראות מינהל מקרקעי ישראל בדבר האיסור לגבות כספים ולדרוש מהמבקשים להיות חברים באגודה כדי שתאושר רכישת קרקעות במושב. המשיבים חתמו על ההתחייבות הבלתי חוזרת בשל הטעיה שנגרמה על ידי האגודה ובשל מצג שווא שלפיו הם חייבים להצטרף כחברים לאגודה כדי לרכוש הקרקע במושב. גם לו היתה חתימתם כשרה לכאורה, הם הצהירו זה מכבר כי אינם מעוניינים להיות חברים באגודה וכי החתימה בטלה ומבוטלת שכן היא נכפתה עליהם תוך הטעיה שמדובר בתנאי להמלצה לפני המינהל, המלצה שהתברר שאין בה צורך אמיתי לנוכח העובדה שגם ללא קבלתה, קיבלו המשיבים אישור מהמינהל לרכישת הקרקע.

(ח)בנוסף טוענים המשיבים כי הסכם הבוררות הלכאורי הוא למעשה תניית בוררות בתקנון האגודה שאינו חל על המשיבים הטוענים כי אינם חברים באגודה ואין להם כל רצון להיות חברים באגודה ועל כן למרות ההתחייבות הבלתי חוזרות ולנוכח ההטעיה, תקנון האגודה אינו חל עליהם לרבות סעיף הבוררות שבו. האגודה כלל לא הוכיחה כי היא רואה במשיבים חברים דה פקטו באגודה, כל עוד לא שילמו את הסכום של 20,000 ₪, וכל עוד הם אינם חברים ברי כי לא חל עליהם תקנון האגודה.

2.דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים אני סבורה שדין הבקשה להידחות.

(א)מוסד הבוררות מהווה מנגנון חלופי להכרעה בסכסוכים בדרך מהירה וצודקת המושתתת על רצון הצדדים. התנאי הראשון והיסודי במסגרת מוסד הבוררות הוא קיומה של הסכמה בין הצדדים. לנוכח מאפיינים אלה של מוסד הבוררות נקבע זה מכבר כי יש מקום לריסון התערבות בתי המשפט בענייני בוררות, גם כאשר מוגשת לבית המשפט בקשה למינוי בורר על פי הסכם בוררות או תניית בוררות. כך נקבע, כי בית המשפט לא יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 8 לחוק הבוררות רק מקום בו קיימים שיקולים כבדי משקל שלא למנות בורר. כלומר, על בית המשפט לבחון האם קיימות נסיבות כבדות משקל המצדיקות סטייה מהעיקרון המורה כי יש לכבד את הסכם הבוררות.

(ב)אני סבורה כי מקרה זה הוא מאותם המקרים בהם על בית המשפט להימנע מלהורות על קיומה של בוררות כמבוקש ואבהיר מדוע.

סעיף 8 לחוק הבוררות קובע כדלקמן:

"נתגלע סכסוך בעניין שהוסכם למסרו לבוררות ולא נתמנה בורר לפי ההסכם, רשאי בית המשפט, על פי בקשת בעל דין, למנות את הבורר, בית המשפט רשאי לעשות כן בין שהבורר צריך היה להתמנות על ידי בעלי הדין או אחד מהם, ובין שהיה צריך להתמנות על ידי הבוררים שנתמנו או על ידי צד שלישי".

כלומר בורר ימונה על ידי בית המשפט כאשר הסכימו הצדדים, בין אם בהסכם בין אם בתניית בוררות, למסור את המחלוקת ביניהם להכרעת בורר. בענייננו לא שוכנעתי כי קיימים בין הצדדים הסכם או תניית בוררות המחייבים את הצדדים והמביעים את רצונם המשותף לקיומה של בוררות. ההיפך הוא הנכון. המבקשת, הטוענת לקיומו של הסכם הבוררות, היא זו שנקטה הליכי הוצאה לפועל נגד המשיבים והחלה שם בהליכים לגביית השיק שחזר עקב הוראת ביטול. לאחר העברת ההליך לבית משפט השלום הגישה המבקשת בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות. במצב דברים זה בו המבקשת עצמה לכתחילה פנתה להליכי גביה, שבהמשך ובהסכמתה הועברו למסגרת של הליך משפטי, לא ניתן לראותה כמי שהיתה מוכנה לכתחילה להעביר את הסכסוך לבוררות. בכך, הביעה המבקשת את דעתה שאינה מעוניינת בעצמה בהליכי בוררות.